משה עמד מול כל ישראל לפני מותו ונאם נאומים גדולים.
הוא הזכיר איך יצאו ממצרים, איך קיבלו תורה בסיני, ואיך טעו כשהמרגלים חזרו.
הוא לא כעס - הוא רק רצה שיזכרו מה עבר עליהם ולא ישכחו את אלוקים כשיכנסו לארץ הטובה והמבורכת.

משה התפלל לאלוקים שיכנס לארץ ישראל, אבל אלוקים אמר לא - יהושע יכנס במקומו.
משה חזר ולימד את עשרת הדברות.
הוא לימד את עם ישראל את קריאת שמע - המילים הקדושות ביותר: 'שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד!' ולאהוב את אלוקים בכל לב ובכל נפש ובכל מאוד!

משה הבטיח לעם ישראל: אם תשמרו את המצוות תצליחו ותכבשו את הארץ.
הוא הזכיר את המן שאכלו במדבר ולימד שאדם לא חי מלחם בלבד - אלא מכל דבר שאלוקים נותן.
הוא לימד גם את פרשת 'והיה אם שמוע' - הפסקה השנייה של שמע ישראל על אהבה ושמירת מצוות.

משה הציג בחירה: ברכה לשומרי מצוות וקללה לעוזבים.
הוא לימד שיש מקום מרכזי לעבוד את אלוקים - ירושלים.
לימד על שחיטה, מעשרות, שמיטת חובות, ועבד עברי שמשתחרר בשנה השביעית.
ועל שלושת הרגלים - פסח, שבועות וסוכות - שכל ישראל עולים יחד לירושלים לחגוג!

משה לימד על שופטים ומלכים.
'צדק צדק תרדוף!' - שופטים חייבים לשפוט בצדק ולא לקבל שוחד.
אם ישראל ירצו מלך - יכולים, אבל המלך חייב לכתוב לעצמו ספר תורה וללמוד אותו כל יום!
לימד גם על נביאים אמיתיים ועל ערי מקלט לרוצחים בשגגה.

הפרשה הזו מלאה מצוות: להחזיר אבידות, לשחרר ציפור אם נמצאה ביצים עם האמא, לשלם שכר ביומו, ואיסור לקחת אם ובנה ביחד.
ועוד: מצוות גט, לא ללבוש בגד של המין השני, ומשקל ומידה צודקים.
ומצווה מיוחדת - לזכור את מה שעשה עמלק לישראל!

כשנכנסים לארץ מביאים את הביכורים - הפירות הראשונים - לכהן בירושלים ואומרים את סיפור יציאת מצרים.
חייבים להפריש מעשרות לעניים ולכהנים.
על הר גריזים ועל הר עיבל ניצבו ששה שבטים מצד זה וששה מצד זה, ועם ישראל אמר 'אמן' על ברכות ועל קללות.

משה אסף את כל ישראל - אנשים, נשים, ילדים, גרים, חוטבי עצים ושואבי מים - כולם!
הוא כרת ברית עם כולם יחד ואמר שגם הדורות הבאים שאינם פה עכשיו - גם הם חלק מהברית.
גם אם יחטאו ויגלו - אלוקים ישוב ויאסוף אותם חזרה לארץ ישראל!

זה היה יום הולדתו ה-120 של משה - ולא יכול היה עוד לצאת ולבוא.
הוא כינה את יהושע ועודד אותו: 'חזק ואמץ!
לא תפחד כי אלוקים איתך!' משה כתב את ספר התורה ונתן אותו לכהנים ולזקנים ואמר לקרוא אותו לכל העם כל שבע שנים בחג הסוכות.

משה שר שירה נפלאה לכל ישראל - שירת האזינו!
הוא תיאר כיצד אלוקים גידל ושמר את עם ישראל כמו נשר שומר על גוזליו.
הוא אמר שאם ישראל ישכח את אלוקים יבואו צרות, אבל בסוף אלוקים ירחם על עמו ויגאל אותם.
לאחר השירה, אלוקים אמר למשה לעלות להר נבו לראות את הארץ.

זוהי הפרשה האחרונה בתורה!
משה בירך כל שבט בברכה מיוחדת.
אחר כך עלה להר נבו ואלוקים הראה לו את כל ארץ ישראל - מים כינרת ועד ים המלח ועד הנגב.
משה ראה את הארץ שחלם עליה כל חייו.
שם נפטר משה ואיש לא יודע עד היום איפה קברו.
לא קם עוד נביא כמשה בישראל!